סיפור הארקנה הגדולה מיוצג ב"מסע השוטה"

הדמות הראשונה בסדרה 

השוטה יוצא לדרכו עם חבילה קטנה, כי הוא לא לוקח אתו את ההיסטוריה שלו, הוא לוקח רק מה שהוא צריך. אין לו הרבה ניסיון, הוא אופטימי, בוטח, מאמין, ואפילו נאיבי. הוא חסר ניסיון ועם מעט הידע והניסון שרכש בגלגולים קודמים הוא יוצא לדרכו, כמו נשמה בתחילת דרכה , כשמתחברת אל הגוף.  לפני היציאה לדרך הוא הולך לאבא שלו (הקוסם) שמראה לו את ארבעת היסודות ואומר לו שכל הכוחות בידיו, "יש לך את כל הכלים, צא ויישם, לך ראה את העולם ותיישם את הכלים". אח"כ הוא הולך לאימא שלו (הכוהנת) . אימא שלו אומרת לו שהכי חשוב שהוא ידע שאנשים תמיד יראו שבחוץ הכל בסדר, גם אם הוא עובר קשיים: "כביסה מלוכלכת מכבסים בבית".   השוטה הולך אל דודתו (הקיסרית) שאומרת לו "עזוב את כל מה שהוריך אמרו לך. כל דבר בא בזמנו, פעם פורח פעם נובל, לך עם כוח הטבע, שם טמון הידע. אל תשכח ליהנות מכל רגע וזכור שהאיזון והשפע באם כשנותנים לתהליכים להתרחש בקצב שלהם בלי לדחוק בהם. הכי חשוב ליהנות מהשפע כשהוא קיים ולקבל אל התקופות הפחות טובות כשהן מגיעות באותה שימחה ושלמות". השוטה הולך לדוד שלו הקיסר שאומר לו "אל תלך ותנדוד, שב, אני אסדר לך עבודה טובה, הכי חשוב שתתבסס ותצבור רכוש. עזוב את מה שאתה מרגיש, כסה את עצמך בגלימה ושריון ".  לפני היציאה לדרך השוטה הולך גם אל הכוהן על מנת לקבל את ברכתו והכוהן אומר לו "בכל בעיה שיש לך תמיד אתה יכול לפנות אליי, תמיד תהיה לי עצה טובה עבורך. אל תשכח שפשרה טובה זה , כששני הצדדים מפסידים קצת. אל תתבייש לבקש עזרה מקצועית.  אני מחזיק את הידע והחוכמה, אם תזדקק לי תבוא אלי".

ואז בפעם הראשונה השוטה יוצא לדרכו, והדבר הראשון שהוא מגלה בדרך זאת האהבה (קלף האוהבים). הוא לומד שאהבה היא דבר נפלא שיכול גם להכאיב, ואז לראשונה הוא מתמודד עם המאבק בין רגש להגיון, עד שהוא מבין שעליו לאזן ביניהם על מנת להיות מאושר.

את דרכו בחיים הוא בוחר להתחיל במאבקי שליטה (המרכבה), הוא אוחז במושכות ופועל בכוח ובמהירות.  אחר כך מנסה את העוצמה הרוחנית שלו ולומד  שהשליטה האמתית היא רוחנית בכוח השכל והמחשבה, ומגלה שמניפולציה מילולית עושה עבודה הרבה יותר טובה מאשר מאבק שליטה, כאשר העוצמה ממוקדת לכוון מוגדר. (קלף הכוח).

דרך האירועים האלו השוטה למעשה עבר את ההתבגרות שלו ומגיע לשלב בו הוא שוקע במחשבות על מה הוא למד ולאן מובילה הדרך (הנזיר). הוא מרגיש זקן, הוא מנסה להבין את מהלך חייו עד לאותו רגע, ולוקח פסק זמן לחשבון נפש.

השוטה מבין שמצד אחד הגורל מעליו ומצד שני כדאי לדעת אותו, לנהל את הגורל שלו בעצמו,  על מנת להגיע אל התוצאות שרוצים. (גלגל המזל). השוטה לוקח את הגורל לידיו, ומצליח לשנות מצבים על ידי שינוי כיוון האנרגיה ועל ידי השקעת כוח ועצמה בכיוונים אליהם הוא שואף.

עכשיו השוטה הוא חושב שהוא יודע הכל ומתחיל להיות "מבקר המדינה" (צדק). הוא מחליט שהוא יודע איפה כל אדם "תקוע",  ומה הוא "חייב" לעשות על מנת לשנות. הוא מעמיד את עצמו במקום של שופט כי נדמה לו שהוא עבר את הכל  ומנסה להגיד לאחרים מה לעשות. אלא שבעמדת השופט אין כל רגש והוא לא מאושר, מה גם שהוא מגלה שאנשים לא אוהבים שמבקרים אותם.  השוטה מבין זאת ומעז לבדוק תפיסות עולם שונות, מנסה להתבונן במציאות בדרך פחות מקובלת. (התלוי) הוא מבין שתפיסת עולמו הקודמת לא שירתה אותו ומשנה את תפיסת עולמו.

השוטה לומד להיות בנתינה, להקריב קורבן, לתת ולא תמיד לקבל תמורה. התהליך של שינוי תפיסת עולם הוא טרנספורמציה משמעותית  ביותר בחייו של השוטה (מוות).  השוטה הופך מאדם נאבק, שחושש לאבד שליטה ומחפש שליטה בכל דרך אפשרית בכוח ובמניפולציה מתוך מעמד ואולי אפילו מניפולציה רגשית, לאדם שיודע לתת ומנסה לאזן בין הכוחות הקיומיים והרוחניים הפועלים על חייו ועל העולם  (מתינות).

בקלף יש אור ואיזון, אומנות ונטייה אסתטית גבוהה, יש יכולות מלאכיות לאדם וכדאי להיזהר כשמגיעים לשלב הזה, כי קרוב מאוד אליו יושב השטן, האנשים הרעים שמקנאים, התכונות השליליות שהיו מופנמות עד כה וכעת, כאשר האדם עבר שלבים רבים של התפתחות, הוא בשל להתמודד איתן.  השוטה בטוח שהוא הגיע להארה:  הוא עבר את שלבי השליטה, ההרהור, ההתבודדות והטרנספורמציה… והוא מאמין שעכשיו הוא "הסגן של הקב"ה" – הוא לובש בגדים יפים, מברך, קובע גורלות,  ומאחר ואכן עבר התנסויות רבות והוא אדם רוחני, הוא מצליח בדרכו החדשה וזה "עולה לו לראש".  הוא מכיר את טכניקת האיזון אבל למרות שהוא שולט בה ב100%- עדיין אין בו את מידת הצניעות, יש לו צורך גדול להתרחב להשפיע לנסות ולהתנסות. הוא מנסה גם לאזן חומר עם רוח (רגל באדמה ורגל במים) דרך הרגש, לכן אחת המשמעויות הנסתרות בקלף היא טובות הנאה.  אלא שהאגו שלו מתחזק והוא מגיע ליצר הרע שבו (השטן)  שהרי גם אדם רוחני אינו פטור מאגו-טריפ. השטן כובל דרך העונג השלילי, דרך הכדאיות הפרטית, דרך הפניית האנרגיה (לפיד) לאפיקים שליליים. השטן כובל לחומר ומבקש לשבות את הרוח.  (מקור דמות ציור השטן – רגלי תיש –באל פאן מהמיתולוגיה היוונית, שהצטרף למסעותיו של דיוניסוס, אל היין והפריון).  השטן בא ומלמד את השוטה שהרוחניות לא שווה, כי במעמד שלו הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, לזכות בכסף, הערכה, הנאות החיים… 'עשה כל מה שאסור, אתה מעל החוק, מעל המוסר, מעל הכל, העולם שלך, שלוט בו…'  ואז השוטה מתנסה בשליטה הרוחנית השלילית שהיא למעשה החומריות (אש השטן מופנית כלפי מטה – לכוון שלילי, הידיים של השטן אחת מעלה אחת למטה כמו הקוסם, יש לו את אותו כוח אבל המחומש בקלף השטן הפוך – סימן של השטן).

משמים נשולח ברק שהורס לשוטה את המגדל השלילי שבנה. הפילוסופיה השקרית מתמוטטת  (המגדל)  ואז למעשה המגדל השקרי/האשליות מתמוטטות. השוטה  עובר כאב עצום אבל לטובה, משום שהדבר היה רע מיסודו או בנוי ללא יסודות יציבים. (במצבי בריאות משמעות הקלף התמוטטות- לעיתים כאשר הגוף כבר לא יכול לשרת את הנשמה). רק לאחר התמוטטות מגדל השטן מגיע השוטה אל הטוהר האמתי (הכוכב) יש בכוכב את 7 כוכבי הלכת כמו שיש באסטרולוגיה הקבלית וגם את החיבור בין המים לאדמה, השליטה היא אמתית כי שליטה אמתית היא חופש וחוסר שליטה, כאשר הכל זורם.  האלמנטים של אדמה ומים הם כמו בקלף המיזוג, אבל כאן הדמות פשוט שופכת

ומתמסרת ולא מנסה לייצר שליטה בחומר.  הוא מתמסר ליקום ומכן בא הטוהר שלו, שינוי ענק, הוא פתוח לכל, הוא בוטח ולא מנסה לשלוט בזרימת הגביעים כמו במיזוג. כאן השוטה אינו לבוש, והערום שלו מעיד על כך שהוא כבר לא צריך את ההצגה ה-SHOW על מנת לדעת שהאמת בתוכו, כאן הכדים הם מחמר לעומת קלף המיזוג שם הם היו מזהב(סמל החומר) וכסף(סמל הרוח).  הוא חוזר למהות הראשונית של החיבור בין גוף לנפש מכל הלמידה וההתנסות שהוא עבר עד עכשיו – הוא מאפשר לכוחות הקיומיים לזרום דרכו ולגשת אליו – לכן זהו גם קלף של תקשור – אתה נותן לעצמך להיות טהור ולזרום עם היקום.

למרות הטוהר שיש בו הוא מבין שעל מנת להגיע לטוהר מושלם עליו לעשות ניקוי פנימי יסודי (הירח), להיכנס לתוך הכאב הגדול של ההדחקות הנפשיות, לקיצוניות המטורפת של חייו, הוא מבין שעל מנת להגיע לטוהר עליו ללמוד לסלוח, לא לשמור טינה, לנקות את עצמו ולשחרר הכל – וזה שלב מאוד מייסר.

זאת הסיבה שהשלב הזה מערער את הנפש ולעיתים נעצרים בו מתוך הפחדים והכאב. לא כולם יכולים לעבור את השלב הזה. בשלב הזה האדם מאבד שיקול דעת, שיקול הדעת שלו מושפע מהעצב ומההיסטריה הקשה שלו, אבל על מנת להגיע לאחדות מלאה ואמתית עם היקום הוא צריך לעבור טיהור, לא רק לשחרר שליטה ולהתמסר, הוא צריך לעבור דרך הקומפלקסים והתסכולים שלו, הוא צריך לשחרר את כל תבניות החינוך וההתנהגות (לעבור דרך האיד ולא דרך הסופר אגו דרכו הוא עבר עד עכשיו),

הוא צריך להבין שהאנושיות באה מבפנים – עליו לשחרר דעות קדומות… האות ק' בקלף שואבת מהאדמה, מהשלילה, הרבה מאוד אנרגיה קשה מבחינה רוחנית – יחד עם זאת מס' הקלף – 18 – זה "חי" ועל מנת להגיע ל"חי" עליו לעבור דרך זה, טוהר אמתי בא מהשתחררות ולא מהתנשאות וכאן הוא משחרר את החלקים הלא נעימים (הכלבים בקלף הם שומרי הגיהינום במיתולוגיה). ואז מגיעה השמש – הוא מוצא את החופש – החופש שבא מההכרה במגבלות שלו, קבלה של המגבלות ולא רק של האיכויות ולכן יש בקלף חומה, (התינוק זהו הילד הפנימי, החמניות מדברות על גומלין) הוא לומד ליהנות ממה שיש לו ולא לקטר על מה שאין לו.

רק עכשיו למעשה מגיע ההארה לה הוא חיכה (יום הדין) הארה משמיים. האדם הוא בן תמותה (בתוך ארון מתים – תחיית המתים), הוא מקבל את עצמו כאדם, את האלוהות כאלוהות, ומבין שיש גומלין בין האדם לאלוהיו. זהו קלף של התפכחות, מבט פיקח על המציאות, שכר ועונש, צדק שיוצא אל האור. (מבחינה בריאותית זאת התעוררות של מחלה רדומה, והמשמעות לעיתים- "לא כדאי להעיר את הדוב הישן") השוטה מסתכל על המציאות כדבר בעל יחסי גומלין עם מגבלות והכל עובד בזרימה, יש התמסרות. השוטה הופך לאחד עם היקום בקלף העולם. הוא מגיע אל השלב האוניברסלי. (הצעיף הסגול – צעיף קדושה וטוהר), הוא זורם במעגל הניצחון של הקיום (ברמה הזו אליה הוא הגיע גם מפלה היא ניצחון כי יש הסכמה וקבלה של כל מצב)  אין שליטה, והשוטה זורם עם הקיום שלו .זאת ההארה האמתית זאת היכולת להיות בכל מקום ובכל זמן. בשלב הזה,  כשוב יוצאים לדרך  לא זקוקים להיסטוריה ולידע, לא זקוקים להרבה, אלא לפתיחות ולנכונות לזרום עם הבאות,  על מנת לחוות את החוויות שתבואנה עם הדרך, וכך,  השוטה חוזר לנדוד (חזרה לקלף השוטה), טהור ומשוחרר עם חבילה קטנטונת על גבו כי אינו זקוק ליותר מכך, ובחבילה מצויים מעט לקחים מכל הגלגולים הקודמים שכבר עבר.